Faire néfashot ?

Ouah !!!!

C'est un cours d'une heure !

Je vous envoie un résumé de ce cours que j'ai écrit en Hébreu, j'espère que cal vous aidera !

Mais nous ferons je l'espère prochainement en zoom un cours à ce sujet Bli Néder !

דיני ברכה אחרונה על מאכלים שאכל לפני סעודת פת

כאשר מסיימים את האכילה, צריכים לברך ברכה אחרונה על המאכל שאכלו, בתנאים שכבר ביארנו בפעמים הקודמים

*(שאכל שיעור המחייב ברכה, ותוך כדי זמן המחייב בברכה). אמנם דנו הפוסקים איך להתנהג כאשר תוך כדי אכילה או שמיד בסיום האכילה, החליט האדם להתחיל לסעוד סעודה בה הוא אוכל לחם, האם יברך תחילה ברכה אחרונה על מה שכבר אכל ולאחר מכן יתחיל את סעודתו, או האם יתחיל תיכף את סעודתו, וברכת המזון שיברך בסוף אכילתו יפטור גם את המאכלים שאכל לפני סעודת פת. הדין הזה משתנה לפי כמה גורמים, כפי שנבאר בסייעתא דשמיא:

א- קשר פטור ברכה

כאשר אכל לפני הסעודה מאכל מסויים, והוא מתכון להמשיך לאכול מאותו מאכל בתוך סעודתו. בזה הדבר תלוי, שאם אותו המאכל היה טעון ברכה ראשונה כאשר באים לאכול אותו בתוך סעודת פת, נמצא שבזכות שאכל מהמאכל הזה לפני הסעודה הוא עכשיו יוכל להמשיך לאכול מאותו המאכל בתוך סעודתו בלי ברכה ראשונה. ואם כן יש קשר ברכה" המחבר את שתי האכילות, ואם כן אין לברך ברכה אחרונה לפני שמתחילים לאכול את הסעודה.

אמנם במקרה ואותו המאכל שאכל לפני הסעודה ושהוא מתכון להמשיל לאכול בתוך הסעודה הוא מאכל כזה שלא טעון ברכה כשאוכלים אותו בתוך סעודת פת, ממילא הברכה שבירך עליו לפני הסעודה לא קושרת אותו להמשך האכילה שיאכל בתוך הסעודה, ועל כן יברך ברכה אחרונה לפני שמתחיל לאכול את סעודתו על הפת.
לדוגמא, מי שאכל תפוח לפני תחילת הסעודה, ועכשיו קראו לו לאכול את סעודתו. והוא יודע שבסוף סעודתו הוא שוב יאכל פירות (שברכתם הראשונה היא בורא פרי העץ) בתור קינוח סעודה, אין לו לברך בורא נפשות על אותו התפוח לפני שיטול ידיו ויתחיל את סעודתו. לעומת זה, מי שאכל קוסקוס לפני תחילת הסעודה, ובא עכשיו ליטול את ידיו ולהתחיל את סעודתו, עליו לברך ברכה אחרונה על אותו הקוסקוס שאכל, על אף שהוא יודע שבסעודתו הוא שוב יאכל קוסקוס.

אכל עוגיות לפני הסעודה ובא עכשיו ליטול ידיים ולאכול את סעודתו. אם אין ברצונו לאכול שוב עוגיות בתוך סעודתו, יברך תיכף על המחיה. ואם מתכון לאכול עוגיות גם בתוך סעודתו, הדבר תלוי: אם אותה העוגייה היא עוגייה לפי כל הדעות (3 תנאים: ממולאת, פריכה, ונילושה בסוכר או מי פירות וכדו'), ממילא יש כאן "קשר פטור ברכה" מכיון שלפי ההלכה הוא היה אמור לברך על עוגייה זאת בתוך סעודתו, ובזכות שכבר אכל אחת לפני הסעודה הוא נפטר מברכה, ממילא אין עליו לברך על המחיה, וברכת המזון שיברך בסוף הסעודה יפטור אותה. ואם היא עוגייה שאין לה את שלשת התנאים, ממילא גם אם היו אוכלים אותה בתוך הסעודה, לא היינו מברכים עליה, וממילא אין כאן קשר ברכה, ועל כן יש לברך עליה על המחיה עוד לפני הנטילת ידיים והתחלת הסעודה.

אמנם ראוי לציין שדעת המשנה ברורה היא שאף אם אין בעוגיות אלו את שלשת התנאים, מכל מקום עדיף לא לברך ברכה אחרונה לפני סוף הסעודה. והסיבה היא, שעוגיות אלו שאין להם את שלשת התנאים הם בגדר ספק פת. וממילא על הצד שהם פת, ברכת המזון שיברך בסוף הסעודה פוטר אותם. מה שאין כן, אם יברך ברכת על המחיה לפני הסעודה, הוא מברך ברכה שלא ראויה לפת. לכן, על אף שבדרך כלל אחרי שאכלו עוגיות, מברכים ברכת על המחיה מדין ספק ברכות להקל, כאן שבין כה וכה בסוף הסעודה הוא יברך ברכת המזון, עדיף לסמוך על ברכת המזון הזה, ולכוון להדיא להוציא את העוגיות שאכל לפני תחילת הסעודה.

לעומתו, דעת האור לציון לחלוק על זה. דעתו, שאדרבה עדיף לברך על המחיה לפני תחילת הסעודה, כי אם יחכו לסוף הסעודה, איך יברכו המוציא על הפת, הרי על הצד שעוגיות אלו הם פת, זה הוציא את הלחם ידי חובה, ואיך יברך המוציא על הלחם.

ולפי זה ברור שמי שאכל קוגל לפני הסעודה, ובא עכשיו ליטול ידיים ולאכול סעודה, יש לו לברך ברכה אחרונה תיכף לפני תחילת הסעודה, מכיון שעל קוגל שאוכלים בתוך הסעודה, לא מברכים עליו ברכה ראשונה, אם כן אין בזה פטור ברכה.

ב- גרירת תאבון

הרבה פוסקים כתבו, שכל דבר מאכל שאוכלים עוד לפני הסעודה במטרה לפתוח את תאוות האכילה, נחשב כחלק מהסעודה על אף שאוכלים אותו לפני תחילת הסעודה. ועל כן, על אף שאין לנו כוונה להמשיך לאכול מהמאכל הזה בתוך הסעודה, מכל מקום אין לנו לברך ברכה אחרונה על אותו המאכל אלא הברכת המזון שמברכים לאחר הסעודה פוטרת את אותו המאכל מברכה אחרונה.

לדוגמא, יין נחשב לפי ההלכה כדבר הבא לפתוח את התאבון, או לגרור את תאוות האכילה כלשונם. ואם כן, מי ששותה רביעית יין בשיעור זמן של תוך כדי שתיית רביעית לפני תחילת הסעודה במטרה לפתוח את התיאבון שלו, אין לו לברך ברכת על הגפן לפני שמתחיל את סעודתו. ואמנם שאר המשקים לא נחשבים לבאים לגרור תאוות המאכל, חוץ ממיני אלכוהול חריפים.

כמו כן, האלו שאוכלים אפריטיף (קמיעה בלשון תוניסאית) לפני תחילת הסעודה, אין להם לברך ברכה אחרונה על אותו האפריטיף, אלא יתחילו את סעודת הפת, וברכת המזון שיברכו בסוף הסעודה יכלול גם את אותם המאכלים שנחשבים כחלק ממשי מהסעודה.

אמנם, כדי להחשיב את המאכלים שאוכלים לפני הסעודה כבאים בשביל לפתוח את התיאבון, כתב המשנה ברורה שיש לזה תנאי, והוא, שאוכלים את אותו האפריטיף או ששותים את אותו היין בזמן סמוך לסעודה. מה שאין כן אם יש פרק זמן גדול בין אכילת אותו המאכל לבין תחילת הסעודה, יש לברך ברכה אחרונה לפני תחילת הסעודה.
מי ששתה רביעית מים או שאר משקים לפני תחילת הסעודה כי הוא היה כל כך צמא שלא היה מסוגל לאכול כלום כל עוד שאינו שותה, מה הדין. מצד אחד מים אינו גורר את תאוות המאכל. מצד שני, במקרה זה שלא היה מסוגל לשתות לפני זה, המים באו לצורך הסעודה, ואם כן יש מקום לומר שזה נחשב לחלק מהסעודה, ושאין לברך בורא נפשות לפני תחילת הסעודה.

ולמעשה במקרה זה לא יברכו על המים אלו משום הכלל ספק ברכות להקל. וזה בין לפי הספרדים ובין לפי האשכנזים.
חשוב לציין שחלק מהפוסקים לא הסכימו כל כך עם הכלל הזה שכל דבר שבא לגרור את תאוות האכילה, לא צריכים לברך עליו ברכה אחרונה, ועל כן, כתבו הפוסקים שכדאי להימנע ממצבים אלו.

דין שתיית מים ושאר משקים לפני תחילת הסעודה

שתה מים לפני תחילת הסעודה בשיעור רביעית, ובא עכשיו להתחיל לאכול סעודת פת, האם יברך על המים ברכת בורא נפשות או לא. דעת רבינו האר"י ז"ל שצריך לברך וזה אפילו אם ברצונו להמשיך לשתות מים במשך הסעודה.
ולמעשה, מנהג רוב הספרדים להסתמך על דברי האר"י ז"ל ולברך בורא נפשות לפני תחילת הסעודה. ואמנם דעת הגר"ע יוסף שליט"א שאומרים ספק ברכות להקל גם נגד דעת האר"י הקדוש, ועל כן במקרה זה אין לברך בורא נפשות.

ולפי האשכנזים, הדבר תלוי ברצונו להמשיך לשתות מים במשך הסעודה. אם אין ברצונו להמשיך לשתות, אז יברך תיכף לפני תחילת הסעודה ברכת בורא נפשות, ואם ברצונו להמשיך לשתות לא יברך מדין ספק ברכות להקל.
ואמנם ברור, שלפי כל הדעות העצה היעוצה היא להימנע מדבר זה, ולשתות פחות מרביעית לפני תחילת הסעודה או לשתות רביעית תוך כדי זמן ממושך יותר מכדי שתיית רביעית.

דין שתיית יין בסעודת שבת
לפי האמור לעיל, מכיון שיין נחשב לדבר הגורר את תאוות האכילה, ממילא מי שמקדש לפני הסעודה, אין לו לברך ברכה אחרונה על אותו היין לפני נטילת ידיים ותחילת הסעודה, ואותו היין נפטר על ידי ברכת המזון שיברך בסוף הסעודה.

סברא נוספת נכתבה בדברי הפוסקים בשביל לפטור את היין מברכה אחרונה לפני תחילת הסעודה. והוא, שיש לנו כלל שאין קידוש אלא במקום סעודה, דהיינו שהקידוש מאד קשור לסעודה והוא המתיר לאכול את הסעודה, ואם כן ברור שהוא קשור לסעודה ושהוא נפטר בברכת המזון כי ברכת המזון פוטר את כל המאכלים הקשורים מאד לסעודה.
ומכיון שמכל מקום, לא כל הפוסקים הסכימו עם הסברות האלו, לכן עצה טובה היא לשתות יין גם כן בתוך הסעודה כדי ליצור "פטור קשר ברכה" וכך לכל הדעות היין נפטר על ידי ברכת המזון.

כמו כן, יש פוסקים שכתבו שמי שאוכל כמה סלטים לאחר הקידוש לפני תחילת הסעודה, אין לו לברך ברכה אחרונה על אכילת אותם הסלטים, אפילו שלא באו בשביל לגרור את תאוות האכילה. וזה, מכיון שהם באים לאחר הקידוש ואם כן הכל נחשב לאותה הסעודה.